למה אנו מכניסים את הנורות שלנו לתנאי לחות קיצוניים
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם אזורים קשים ביותר עבור מוצרים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ואדי מים שפוגעים בכל דבר. זו סיבה מצוינת לכישלון של המוצרים האלקטרוניים.
לכן אנו לא סתם מייצרים את הנורות האלו ומשליכים אותן לקופסה. אנו מעבירים כל בקבוק נורות דרך תהליך של חשיפה ללחות גבוהה. בעצם, אנו מנסים “לשבור” את הנורות במעבדה, כדי שהן לא יישברו בחדר האמבטיה של הלקוח.
המאבק נגד הלחות
כך זה עובד: רוב הנורות משתמשות בחוט טונגסטן שנמצא בתוך צינור קוורץ. אם האטימה בקצה הצינור אינה מושלמת, הלחות יכולה לחדור פנימה. כשאדי המים פוגעים בחוט החם, הוא נאקסד ונשבר. זהו סוף הסיפור.
אנו משתמשים בתאים עם לחות גבוהה כדי לגרום לכישלון של הנורות. אם האטימה לא עובדת כראוי, אנו רוצים שזה יקרה תחת פיקוחנו, ולא בתקרת הבית של הלקוח.
בדיקה לגילוי בעיות “בלתי נראות”
זה לא קשור רק לשבירת הזכוכית. אנו גם עוקבים אחר בעיות חשמליות. כשהחלקים נשארים רטובים לאורך זמן, הלחות יכולה ליצור “גשר” על המבודדים הקרמיים. זה עלול לגרום לזרימות חשמליות לא רצויות, או לחיבור קצר. אנו משרים את הנורות בלחות ומפעילים אותן. אם הנורה לא יכולה לעמוד בחשיפה של 96 שעות בלי שההתנגדות החשמלית שלה תפחת, אז היא לא טובה. זה כל כך פשוט.
החלק הקשה
אתם עשויים לחשוב, “פשוט תעשו את האטימה טובה יותר!” אבל יש בעיה: אם אנו מאטמים את הצינור יותר מדי, הקוורץ לא יוכל לנשום כשהוא מתחמם. אם אנו עושים זאת יותר מדי, הזכוכית עלולה להישבר בגלל הלחץ הפנימי.
זו עבודה של איזון. אנו משנים את המתח עד שהוא קצת חזק מספיק כדי לחסום את אדי המים, אך לא חזק מדי כדי שהזכוכית לא תישבר.
זה דורש יותר זמן ומאט את קצב הייצור שלנו, אך זה שווה את זה. כך נקבל נורות שלא יפסיקו לעבוד או יישברו לאחר חודש של שימוש בחדר אמבטיה עם אדי מים. הן פשוט יעבדו כראוי.