למה אנחנו עוברים לשימוש בטכנולוגיית ייבוש באמצעות אור אינפרא-אדום במפעל
בכל פעם שאני בודק את צריכת האנרגיה במסלול הייבוש, אני מחפש דבר אחד בלבד: כיצד נוכל להפחית את הפגיעה הסביבתית מבלי להאט את קצב העבודה.
רוב התנורים המסורתיים הם למעשה “קופסאות ענקיות” שמחממות כמויות אדירות של אוויר. זו בזבוז מוחלט – אנחנו מחממים את האוויר רק כדי לחמם את השבבים. טכנולוגיית הייבוש באמצעות אור אינפרא-אדום משנה את הלוגיקה הזו לחלוטין. במקום לחמם את החדר, האור מועבר ישירות אל השבבים.
זו סוג אחר של חום.
אנחנו משתמשים בנורות אינפרא-אדום בעלות גלים קצרים ובינוניים, כדי שהאור יפגע דווקא באזורים שבהם החומרים סופגים את האנרגיה. אין צורך לחכות שהאוויר יתחמם – הפוטונים פוגעים במשטח השבבים מיד.
כך, זמן הייבוש יורד מדקות לשניות בלבד. הפגיעה הסביבתית פוחתת, וקצב העבודה עולה. זו פתרון טוב לכל הצדדים.
יש גם את ההיבט ה“ירוק” של העניין. הרצון להימנע משימוש בעופרת קשור לא רק לחומרי החיבור, אלא גם לכל תהליך החימום. בשיטות המסורתיות, צריך להשתמש בחומרים כימיים שונים או בחומרי חיבור המכילים עופרת, כדי שהתהליך יתבצע בצורה יעילה.
אור אינפרא-אדום שונה – הוא מהיר ומדויק. אנחנו יכולים להעלות את הטמפרטורה ולהוריד אותה שוב, לפני שהשבבים נפגעים. אין עשן רעיל, ואין בזבוז אנרגיה שעלול לפגוע בסביבה.
אבל יש גם בעיה אחת…
אי אפשר פשוט להחליף את החימום הרגיל בנורת אינפרא-אדום. אור אינפרא-אדום מספק כמויות אדירות של חום. אם מהירות ההעברה של השבבים אינה נכונה, או אם ההספק של הנורה גבוה מדי, השבבים עלולים להיפגע. זו יכולה להיות קטסטרופה.
יש צורך במעגל פידבק מדויק. הפירומטר ומקור האנרגיה צריכים לתקשר זה עם זה בזמן אמת, כדי למנוע העלאה יתרה של הטמפרטורה.
לאחרונה, ראינו שהשימוש באור אינפרא-אדום בצורה פולסטית נותן תוצאות מצוינות. זו הדרך הטובה ביותר לעמוד ביעדים הסביבתיים, מבלי לפגוע ביעילות הייצור.